רש"י על בבא מציעא קט״ז

1 יתירא הוא - ללאו משום שאר דברים וכיון דיתירא הוא ללאו וכתביה סתמא שדייה נמי אריחים ורכב שאין לך להוציאם ממשמע' כי נפש הוא חובל על כרחך אבל הכא כי אם צלי אש לאו לאזהרה אתא לאוסופי לאו יתירא אלא כדתניא ומ"מ נא ומבושל משמע ביה שאינו עובר בנא ומבושל ביום אלא בלילה:

2 ה"ג תניא כוותיה דרב יהודה חבל זוג וכו' ותניא אידך וכו' - ולא גרסינן תניא אידך דמתרוייהו מתני' מתרץ סייעת' ולא מחדא מינייהו דאי משום דקתני חייב ב' ולא ג' הא אפילו רב הונא מודה דמהיכא תיתי הא הני לא כתיבי ומכי נפש הוא חובל הוא דנפקי דאכל חד קאי כי נפש אלא מתרוייהו מתני' מיתוקמא סייעתא לרב יהודה:

3 חבל זוג של ספרים - מספרים של ספרים והן של פרקים וכל חד כלי באפי נפשיה ועושין המלאכה בין שניהם כריחים ורכב:

4 חייב שתים - משום כי נפש על כל אחד אע"פ ששניהן צריכין למלאכה אחת וכן צמד של פרות חבל ב' פרות חורשות עם צמדן דהיינו נמי כלי אוכל נפש ונראה בעיני שהעול שלהן של פרקים הוה:

5 ותניא אידך - דיליף להו מריחים ורכב דאיתקוש שאר דברים לריחים ורכב בחד קרא מה ריחים ורכב וכו':

6 וחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו - שהרי פירשן הכתוב לברר אזהרה לכל אחד לעצמו:

7 אף כל וכו' - ומדיליף להו מריחים ורכב ש"מ בריחים ורכב חייב נמי שתים קאמר ולא שלש והיינו כרב יהודה וא"ת מתני' קמייתא למאי אייתיה ה"נ שמעי' לה מבתרייתא אי מבתרייתא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו :

8 סכינא דאשכבתא - של בית המטבחים שמקצבים בו בשר:

9 ותא קום בדינא - תבעהו לדין על חובך אם מודה לך או אם יש עדים ישלם ואם לאו ישבע שבועת היסת:

10 רבא אמר - כיון דמשכניה ואין עדים שמשכנו היה יכול לטעון לקוחה היא בידי לא צריך למיקם בדינא עילויה דקנה ליה משכון לישבע וליטול עד כדי דמיו:

11 חושלא - שעורין קלופים:

12 לאו מידי הוא דעביד לאושולי וכו' - שאין אדם משכיר ומשאיל עזים שלו הלכך יכול לטעון לקוחין הן בידי היכא דאין עדים שאספם מרשותם של בעליהן:

13 זוגא דסרבלא - מספרים שגוזזין בהן צמר:

14 אפילו מיתמי - שהביאו הבעלים עדים שהיו שלהן והן טוענין השאלנום לאביהם של אלו ואפקינהו רבא מינייהו משום דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואם איתא דיכול לטעון לקוח הוא בידי יתמי כי לא טענו נמי אנן טענינן להו:

15 מתני' הבית והעלייה של שנים - כגון שני אחים שחלקו אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו והאבנים של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקעיתה של עלייה ולמעלה של עליון והימנה ולמטה של תחתון:

16 שניהם חולקים - הכל לפי הגבוה שהאחד הוא גבוה מחבירו ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו חולקים לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון:

17 רואים אלו אבנים ראויות להשתבר - אם יש אבנים שבורות של לבינים זה אומר שלימות שלי וזה אומר שלימות שלי רואין אלו אבנים ראויות להשתבר אם של עליון אם של תחתון והכל לפי המפולת שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה יש לדעת שהתחתונות נשברו ולכך נפלה הבית ואם נחבט הכותל להלן כמקל שהיה עומד זקוף ונפל שהעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה אז העליונות נשברו שנפלו מגובה רב והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך:

18 מקצת אבניו - והן שלימות:

19 ועולות לו מן החשבון - שחבירו יקח אחרות כנגדן ובגמרא מפרש מאי יטול כנגדן שלימות או שבורות:

20 גמ' מכלל דאיכא למיקם עליה - דמפולת זו היאך נפלה:

21 אי בחבסא נפלה - ותתאה איתבור כדפרישית:

22 אי בחבטא נפול - כחבטת מקל ועלייתא איתבור:

23 אי הכי - דאיכא למיקם עלייהו:

24 רישא אמאי תנא חולקין - יטול העליון הרחוקות אם בחבטא נפול ואם בחבסא נפול יטול העליונות הן שלימות והן שבורות:

25 לא קפדי אהדדי - למיקני רשותא דידיה דאפקורי מפקר ליה כל חד רשותיה לגבי חבריה להניח שם חפציו הלכך כי נמי יתבן ברשות דחד מינייהו לא הוי אידך מוציא דברשותא דהאי נמי יתבי דהא לא קפיד עליה מלאושליה דוכתא:

26 דאמר איני יודע - ברי ושמא ברי עדיף:

27 פטור מלשלם - אוקי ממונא בחזקת מריה וצריך לישבע שאינו יודע:

28 עסק שבועה וכו' - והכא נמי כיון דמודה במקצת ואמר איני יודע במקצת דחייב שבועה דאורייתא משום הודאה במקצת:

29 לחשבון שבורות - שכנגדן נוטל שבורות כנגדן וזה יטול את אלו לפי החשבון:

30 לחשבון שלימות - שכנגדן אף הוא יטול שלימות כנגדן:

31 למלבנא רווחא - יש לבינים העשויות כמלבן שהוא רחב מחבירו:

32 א"נ לטינא דמעבדא - יש טיט שעושין ממנו לבינים שמעובד ומגובל יפה מחבירו:

33 מתני' הבית והעלייה: ונפחתה העלייה - גרס ולא גרס הכא של שנים דהא בשוכר קאי כדאמר בגמרא:

34 ואין בעל הבית - משכיר:

35 מעזיבה - טיח של טיט שנותנין על התקרה שקורין אשטרי"ך ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים בספר עזרא נחמיה ג׳:ח׳ ובגמרא מפרש פלוגתייהו:

36 גמ' אבל בארבעה לא - שאינו מחוסר אלא מקום הנחת כלי אחד וכנגדו יתן כלי אחר כגון תיבה או עריבה למטה וכשירצה להשתמש בו ישתמש:

37 חציו למטה - כלומר מקצת תשמישו למטה ומקצת תשמישו למעלה:

38 בארבעה - כיון שנפחתה בארבעה יורד ודר בבית לגמרי ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה:

39 אזדא - מזלו גרם לו:

40 לוגר לו אחריתי - אם יש לו ולמה אנו כופין את המשכיר לקולטו עמו בבית:

41 כי סלקא - בעודה קיימת:

42 וכי נחתא - אם תפחות נחית בהדה גור בבית:

43 דשעביד הבית לגבי עלייה - דאי לא שעבדו למה ליה למימר שעל גבי בית זה והא קא חזי ליה דעלייה זו קאמר ליה:

44 דלית - גפן מודלית שקורין פליד"א:

45 פרסקא - אילן שפירותיו אפרסקין: